פסק-דין בתיק ת"א 11936-10-09

רקע כללי

1.      לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת, ילידת 1950 , באירוע מיום 21.05.07.

2.      על פי הנטען בכתב התביעה התאונה אירעה  עת נפלה בשכונת הכרמים בנצרת עילית כתוצאה מלכלוך וחצץ שהיו מעל למדרכת הכביש.  בעקבות התאונה התובעת נחבלה בכף יד שמאל, כתף שמאל, בגבה מעל עין ימין ושפה עליונה.

3.      הנתבעת (להלן: "העירייה") הינה העירייה אשר בתחום אחריותה ושטחה המוניציפיאלי נפלה התובעת לפי הנטען.

4.      בכתב תביעתה טענה התובעת (סעיף 4) כי ביום 21.05.07 בשעות אחר הצהריים, כשיצאה מביתה ועשתה את דרכה למתנ"ס, תוך כדי הליכתה על המדרכה בשכונת הכרמים החליקה התובעת כתוצאה מלכלוך והחצץ שהיו על המדרכה, התובעת נפלה וראשה נחבט במעקה.  במקום עברו מס' אנשים ומכרים שסייעו בידה.

5.      התובעת טוענת כי הובהלה לבי"ח איטלקי בנצרת, בדיקות העלו כי היא סובלת מרגישות ונפיחות בכף יד שמאל, פצע עמוק בגבה מעל עין ימין ופצע שטחי בשפה עליונה. התובעת שוחררה עם המלצות למנוחה  למשך חודש ימים. 

6.      הנתבעת הכחישה את גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחושת התאונה וכפרה באחריותה לתאונה. לשיטת הנתבעת, התובעת נפגעה בנסיבות אחרות מהמתואר בכתב התביעה, כן יש לאמץ את הגירסה הראשונה של התובעת כפי שנרשמה בדו"ח הרפואי הראשוני של ביה"ח ולפיה היא נפלה בביתה ולא ברחוב. זאת ועוד לטענתה התאונה המוכחשת ארעה בשל רשלנותה של התובעת וחוסר זהירותה שכן לא נתנה תשומת לבה לתנאי הדרך ולא עשתה די למניעת התאונה.

7.      ביום 31.01.2011 וביום 06.06.2011 שמעתי ראיות בתיק, כאשר מטעם התובעת העידו, היא בעצמה, גב' אודט עפיף - חברתה של התובעת, גב' מהא חנא, אחותה של התובעת, גב' מירוות סח'ניני - בתה של התובעת ומר אבראהים מרג'יה.

8.      הצדדים חלוקים בינהם באשר לנסיבות התרחושת התאונה וכן בשאלת גובה הנזק והחבות.

דיון והכרעה

9.      לאחר שבחנתי את הנסיבות הנטענות על ידי התובעת בכתב התביעה אל מול עדותה והעדויות מטעמה בבית המשפט, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את התרחשות התאונה בנסיבות הנטענות על ידה.

10.  כפי שניווכח להלן, גרסת התובעת בעניין נסיבות התרחשות התאונה, משכנעת, עקבית ומתיישבת עם שאר עדויות העדים שהעידו מטעמה.

גרסת התובעת הראשונית

11.  הגרסה הראשונית אודות התאונה באה לידי ביטוי בדו"ח המיון של בית החולים האיטלקי מיום 21.05.07, שם נרשם:"לדבריה נפלה בבית, נחבלה בפנים ובכף יד שמאל ...".

12.  עוד ביום 24.06.07, כחודש לאחר אירוע התאונה, פנתה התובעת לבית חולים איטלקי לשם תיקון הרשום והבהירה כי היא נפלה ברחוב אם כי נרשם בדו"ח השחרור כי היא נפלה בביתה.  התובעת גילתה את הטעות ברישום בתעודת השחרור כשבוע לאחר התאונה, כך ציינה התובעת לאחר שנשאלה מי ראה את תעודת השחרור מלבדה: "בעלי לא קורא עברית, לקחתי אותה  (תעדות השחרור ( א.כ )) ישר לקופת חולים, לרופאה שלי", בתשובה לשאלת ביהמ"ש באשר למועד גליוי הטעות ברישום השיבה : "את הטעות גיליתי אני אחרי שקראתי כדי לראות מה כתוב וזה היה כשבוע לאחר התאונה. אז ירדתי לרופא לומר לו שאני לא נפלתי בבית". פנייתה של התובעת לבית החולים נעשתה לאחר כחודש מיום התאונה, התובעת פנתה לבי"ח החולים לתקן את הטעות לאחר היוועצות עם עורך דין.  מהתרשמותי סבור אני כי התובעת לא הבינה את משמעות הרישום בטרם ההיוועצות עם עורך דין, אם כי קדמה לכך פנייתה לרופאת המשפחה.

13.  ייאמר מיד כי נתתי אמון בעדותה של התובעת אשר נתמכה בעדותם של יתר העדים מטעמה. בשוקלי את עדותם של עדים אלו אל מול הרישום בבית החולים מהתרשמותי החיובית מהתובעת ועדיה אני מעדיף את עדותם על פני הרישום בבחת החולים. יצוין כי התובעת הינה בעלת השכלה ממוצעת, דו"ח המיון נרשם בשפה העברית, למרות שהרופא המטפל הינו ערבי ובנוסף בעלה של התובעת לא יודע לקרוא עברית. אציין עוד כי התובעת פעלה מיד לאחר שגילתה את הטעות לתקנה דבר המוסיף למהימנות גרסתה כפי שהוצגה בכתב התביעה.

14.  אציין עוד כי בחדר מיון צויין כי " לדבריהם נפלה בבית" (ההדגשה שלי - א.כ.). מרישום זה יוצא כי התובעת לא הייתה לבדה וכי לא ברור בשלב זה מי מסר את הגרסה לרופא האם התובעת או מי שלווה אותה. לכן בשים לב לכך ובשים לב לעובדה כי לאחר כחודש פעלה התובעת לשנות את האמור בתעודת חדר המיון אני נותן משקל מועט לאמור בדו"ח חדר מיון והדבר מכהה את העוקץ התמון בה.